החלטה בתיק בר"ע 942-06-12

1.     לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (ס"ע 20366-06-11; השופטת אריאלה גילצר כץ) בה נדחתה בקשתה של המבקשת לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים.

הרקע לבקשה:

2.     בבית הדין האזורי מתבררת תביעתו של המשיב (להלן - העובד) כנגד המבקשת (להלן - החברה). בכתב התביעה טען העובד כי ביום 7.3.2004 נפגע בתאונה קשה, שלאחריה שכב בבית חולים ובביתו כשהוא סובל מכאבי תופת ונמצא באופן מתמיד תחת סמי הרגעה ו/או משככי כאבים מהסוג הקשה; בעודו שוכב מרותק למיטתו במצב פיזי ונפשי קשה ונתון תחת תרופות, משככי כאבים וסמי הרגעה נערך לו "תחקיר"; ביום 11.8.2004 הודע לו טלפונית על פיטוריו; עוד בטרם בוצע הליך הפיטורים דבר פיטוריו פורסם בעיתונות בהקשרים שליליים; פיטוריו נעשו בניגוד לדין, ללא הליך שימוע, בחוסר תום לב מוחלט, בעוד הוא מרותק למיטתו עקב מחלה קשה; פיטוריו גרמו לו עגמת נפש קשה; במשך שנים העובד חי בסבל נפשי ופיזי  ולא יכול היה להתאושש לא מהפגיעה הפיזית ממנה סבל ולא מהפגיעה הנפשית הקשה שנגרמה בעקבות התאונה ועקב פיטוריו. העובד תבע פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, "פיצוי בגין פיטורין שלא כדין, ללא שימוע, בחוסר תום לב ובזמן מחלה תוך הכפשת שמו בעיתונות בסך של 9 משכורות.."  ו- "פיצוי בגין עגמת הנפש הקשה שגרמה לו הנתבעת [=החברה] עקב פיטוריו השרירותיים, הכפשת שמו תוך ניצול מצוקתו הפיזית והנפשית בסך של 150,000 ש"ח ...".

3.     בין הצדדים התקיים הליך גילוי מסמכים, במסגרתו גילה העובד חוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה במסגרת תביעה שהוא מנהל בבית המשפט השלום כנגד רופא שיניים, ד"ר רפלוביץ', אשר לטענתו של העובד אחראי לפגיעה הפיזית בה לקה בחודש מרץ 2004 במהלך טיפול שיניים.

4.     החברה הגישה בקשה לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים המצויים בחזקת העובד ובכלל זה: מסמכים הנוגעים להעסקת העובד לאחר סיום העסקתו בחברה בשנת 2004; כתבי בי דין מת"א (י-ם) 8590/0 - ההליך בין העובד לבין דר' רפלוביץ (להלן - מסמכי התביעה). 

5.     בהחלטה מיום 15.5.2012 דחה בית הדין האזורי את הבקשה מנימוקים אלה: תביעתו של העובד אינה תביעה נזיקית להטבת נזקו של העובד בגין נזקים נפשיים אשר נגרמו לו עקב פיטוריו, אלא לזכויות מכוח חוקי המגן, לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין ולפיצוי בגין עגמת נפש; על כן שאלת הנזק אשר נגרם לעובד בגין פיטוריו ובגין התאונה אינו רלוונטי; בכתב התביעה התובע מבקש פיצוי כספי בגין עגמת נפש שהינו פיצוי בגין נזק שאינו ממוני, כך ששאלת הנזק הממוני כתוצאה מהתאונה אינה רלוונטית; לפיכך, אין מקום להורות לעובד לגלות את כתבי בי דין בהליך בינו לבין רופא השיניים; גם המסמכים הנוגעים להעסקת העובד לאחר שנת 2004 אינם רלוונטיים; העובד טוען כי פיטוריו הסבו לו עקה נפשית אשר בעטיה נמנע מהגשת תביעה כנגד החברה, אך אין הוא טוען כי לא הועסק לאחר שסיים את העסקתו בחברה; לפיכך, המסמכים הנוגעים להעסקתו לאחר העסקתו בחברה אינם רלוונטיים ויפגעו בפרטיותו שלא לצורך.

6.     ההחלטה מיום 15.5.2012 היא מושא בקשת רשות הערעור שהגישה החברה.

הבקשה וטענות הצדדים:

7.     החברה טענה כי לנוכח העובדה שהעובד בתגובתו לבקשה כלל לא התייחס לבקשתה לגילוי המסמכים מההליך בינו לבין רופא השיניים היה על בית הדין האזורי לקבל את הבקשה בעניין זה; העובדה שהמשיב גילה בתצהיר גילוי המסמכים את חוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה בהליך בינו לבין רופא השיניים מעידה כי גם לשיטת העובד מסמכי התביעה רלוונטיים, והוא אינו רשאי לגלות רק חלק ממסמכי ההליך, אלה הנוחים לו; בכתב התביעה טען העובד כי  פיטוריו גרמו לו "עגמת נפש קשה" ו"סבל נפשי" מהם לא הצליח להתאושש, והמסמכים בהליך רלבנטיים לביסוס הגנתה של החברה בתביעה לפיצוי בגין עגמת נפש, שכן הם יכולים לשפוך אור על מצבו הנפשי והפיזי של העובד לאחר פיטוריו, ומהם ניתן ללמוד האם ניתן לייחס את מצבו הנפשי - כולו או חלקו - לאירוע לו אחראי ד"ר רפלוביץ' ולא לפיטוריו; מסמכי התביעה הוגשו במסגרת הליך משפטי פומבי וכל אדם רשאי לעיין בהם. בכל הנוגע למסמכים הנוגעים להעסקתו של העובד לאחר שנת 2004 טענה החברה כי לנוכח טענתו של העובד כי לא יכול היה להתאושש מהליך הפיטורים וכי חי בסבל נפשי ופיזי קשה גם עקב הפיטורים, עומדת לחברה הזכות לעיין במסמכים הקשורים להעסקתו של העובד בתקופה שלאחר פיטוריו מהחברה, מהם ניתן ללמוד על כשירותו של העובד ועל מצבו הפיזי והנפשי לאחר פיטוריו; גם אם העובד אינו טוען כי לא הועסק בחברה אחרת לאחר פיטוריו, החברה זכאית לעיין במסמכים אלה כדי להפריך את טענתו כי לא יכול היה להתאושש מהליך הפיטורים; העובד לא פירט איזה מסמכים מצויים בידיו וכיצד הגילוי עלול לפגוע בפרטיותו, ובכל מקרה הפגיעה בפרטיות מוצדקת לנוכח זכותה של החברה להתגונן וחובתו של העובד לחשוף מסמכים רלבנטיים; המסמכים אשר יימסרו לחברה ישמשו רק לצורך ההליך עצמו, ולא תיגרם לעובד כל פגיעה עקב חשיפתם; לא היה מקום לחייב את החברה בהוצאות, לנוכח העובדה שרק בתגובה לבקשה צירף העובד חלק מהמסמכים אשר נדרש לגלות בפניות קודמות של החברה.

8.     העובד טען כי הכלל הוא שערכאת הערעור אינה מתערבת בהחלטות הערכאה הדיונית בתחום סדרי הדין, ואין מקום לסטות מכלל זה במקרה הנדון; המסמכים המבוקשים אינם רלוונטיים וגילויים יגרום פגיעה בפרטיות העובד שלא לצורך; העובד לא טען כי החברה אחראית למצבו הפיזי והנפשי שנגרם עקב התאונה, אלא כי החברה פיטרה אותו בזמן שהוא היה חולה. לכן, אין רלוונטיות למסמכי התביעה; תביעת העובד אינה תביעה נזיקית אלא לזכויות מכוח חוקי המגן, והוא תובע פיצוי בגין עגמת נפש שהינו פיצוי בגין נזק לא ממוני; העובד לא טען כי לא הועסק לאחר פיטוריו, וטענתו באשר לפיטוריו שלא כדין מתמקדת בכך שלא נערך לו שימוע כדין, במיוחד לנוכח ההאשמות החמורות  שהוטחו בו, ולכך שפוטר בתקופת מחלה; לכן, המסמכים הנוגעים להעסקתו לאחר פיטוריו אינם רלוונטיים ויפגעו בפרטיותו שלא לצורך.

הכרעה:

9.     לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

10.            כידוע, בהחלטה בבקשה לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים השאלה שצריכה לעמוד לנגד עיני בית הדין, בראש ובראשונה, היא מידת הרלוונטיות של המסמך שגילויו מתבקש לצורך הכרעה בשאלות שבמחלוקת. החלטה שעניינה מתן צו לגילוי מסמכים כמו גם היקף הגילוי, נתונה לשיקול דעתה של הערכאה בפניה מתנהל ההליך. ערכאת הערעור אינה מתערבת ככלל בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בעניין זה, אלא מקום בו ההחלטה מופרכת על פניה. לא מצאתי כי המקרה דנן הוא ממן אותם מקרים המצדיקים חריגה מן הכלל .

11.            באשר למסמכי התביעה:

11.1.                אכן, העובד גילה את חוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה במסגרת ההליך המשפטי בינו לבין ד"ר רפלביץ', אך זאת בתגובה לבקשת החברה כי יגלה "כל מסמך הנוגע למצבו הנפשי .. בתקופה שמיום פיטוריו מעבודתו .. ועד יום הגשת התביעה על ידו". אין בעובדה שהמשיב גילה את חוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה במסגרת התביעה כדי להוות אישור מטעמו כי כל מסמכי התביעה רלוונטיים.

11.2.                עיון בכתב התביעה מעלה כי העובד אינו תובע פיצוי על נזק נפשי שנגרם לו כתוצאה מפיטוריו, אלא טוען כי פוטר עת היה שרוי במצוקה פיזית ונפשית עקב התאונה, וכי פיטוריו גמרו לו עגמת נפש רבה. פיצוי בגין עגמת נפש פיצוי אינו בגדר פיצוי בגין נזק נפשי, ולכן צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי מסמכי התביעה אינם רלוונטיים.

12.            באשר למסמכים הנוגעים להעסקתו של העובד לאחר שנת 2004:

12.1.                העובד לא תבע פיצוי על נזק ממוני שנגרם לו עקב פיטוריו, בין היתר כתוצאה מכך שהיה מובטל לאחר פיטוריו, אלא פיצוי על כך שהליך פיטוריו נעשה שלא כדין, תוך הפרת זכותו לשימוע ותוך הפרת חובת תום הלב. לפיכך, צדק בית הדין האזורי כי המסמכים הנוגעים להעסקתו של העובד לאחר שנת 2004 אינם רלוונטיים.